דו”ח מבקר המדינה: פער בתעריפי ארנונה של בתי עסק בערים בישראל

בחיי היום יום שלנו אנו נהנים ממגוון שירותים שהרשויות המקומיות מספקות לנו, כמו: פינוי אשפה, חשמל ברחובות, תיקון כבישים ומדרכות, אירועי תרבות, תשלום משכורות עובדי הרשות וכדומה. על מנת שהרשויות המקומיות יוכלו לספק שירותים אלו לתושביהן, על התושבים לשלם ארנונה, מס שנתי המשמש את הרשויות המקומיות למימון פעילויותיהן.

המס העירוני, הארנונה, למעשה מקביל למע”מ ומס הכנסה כאשר האחרונים משמשים לפעילותה של הממשלה ושל המדינה והארנונה משמשת לפעילויות הפנים של הרשויות המקומיות.

קריטריונים לקביעת תעריף ארנונה

מאחר והעירייה היא זו שאחראית לגבייה של המס העירוני היא גם זו אשר באחריותה לקבוע את גובהו. הנוסחה לחישוב הארנונה זהה בין כל הרשויות המקומיות, אולם נראה בהמשך שתוצאותיה משתנות מעיר לעיר. הנוסחה לתמחור הארנונה היא כזו: גודל שטח הנכס כפול תעריף הארנונה עבור מטר מרובע שווה תעריף הארנונה.

תעריף הארנונה עבור מטר מרובע נקבע לפי מספר קריטריונים, כגון: סוג הנכס והשימוש אשר נעשה בו (בית עסק או דירת מגורים), מקום הנכס (שכונת יוקרה או שכונה שתושביה מאופיינים במעמד סוציו-אקונומי נמוך או אזור תעשייה) ושטח הנכס.

שוני בין הערים בארץ בתעריפי הארנונה

ישנם הבדלים בגובה תעריף הארנונה בין עיר לעיר, כך לדוגמא בעל נכס מגורים ברמת גן ישלם הארנונה שונה מאשר בעל נכס מגורים בתל אביב, ואותו הדבר אם מדובר בנכס המשמש כעסק.

מבקר המדינה בחן את הנושא ומצא, בהתמקדות בתשלומי ארנונה משנת 2012, מערכת מפלה ואף מעוותת ושאינה שוויונית בכל הקשור לגביית הארנונה. המבקר ביצע השוואה בנכסים המשמשים למשרדים, בין שלוש רשויות מקומיות אשר צמודות זו לזו- רמת גן, גבעתיים ובני ברק, ומצא פערים משמעותיים אשר מובילים לפערים מובהקים בין בעלי משרדים בערים השונות.

להמחשה, בעל משרד בבני ברק ישלם ארנונה שנתית בסך 27,474 עבור משרד בשטח 100 מ”ר לעומת ארנונה שנתית בסך 23,379 שישלם בעל משרד בגבעתיים.

מדוע נוצרים הבדלי תעריפים בארנונה?

מכוח החוק כל רשות מקומית יכולה להדיר לעצמה את השטחים ואת הסיווגים בהם היא מתחשבת לצורף קביעת תעריף הארנונה, כלומר, כל עיר למעשה קובעת לעצמה את תעריף הארנונה אשר חל בתחומיה, כמובן בכפוף לקריטריונים מסוימים הקבועים בחוק.

ישנן ארבעה שיטות מדידה של נכס לצורך קביעת תעריף הארנונה, והן:

1. מדידת הנכס לפי השטח החיצוני שלו, כולל קירות ושטחים משותפים;
2. מדידת הנכס לפי שטחו החיצוני אולם מבלי למדוד את החלק היחסי שלו בשטחים המשותפים;
3. מדידת הנכס לפי שטחו הפנימי בלבד, מבלי למדוד את הקירות החיצונים אבל כולל קירות פנימיים;
4. מדידת הנכס רק לפי שטח הדירה עצמה.

אחד הסיבות לשינוי הקיצוני בסוגי תעריפי הארנונה בין הערים בארץ היא שכל עירייה בוחרת לעצמה את שיטת המדידה בה היא מעוניינת להשתמש. כך שייתכנו מקרים בהם רשות מקומית אחת תכלול בתעריף הארנונה גם את מקום החניה לדוגמא אולם רשות מקומית אחרת לא תחשיב את מקום החניה אך היא תחשיב את חלל המרפסות בזמן שרשות מקומית אחרת לא תחשיב בתעריף הארנונה לא את החניה ולא את המרפסות.

דוגמאות בפועל מרשויות מקומיות

ניקח כדוגמא את הרשויות המקומיות רמת גן, גבעתיים ובני ברק:

בעיר רמת גן נקבע על ידי המועצה ששיטת המדידה אינה כוללת קירות חיצוניים ופנימיים, שטחים משותפים ליותר משני דיירים ושטח חצר וחניה.

בעיר בני ברק נקבע ששיטת המדידה אינה כוללת את שטחי הקירות החיצוניים והפנימיים אולם שטחים משותפים כולל חניות כן נכללים.

בעיר גבעתיים נקבע ששיטת המדידה כוללת את כל שטחה של הדירה יחד עם הקירות החיצוניים והפנימיים, שטח המחסנים וחניה או חניון אך אינה כוללת רכוש משותף.

המשמעות הנובעת מהחישובים הנזכרים למעלה כי כך נוצרים למעשה הפערים בין עיר לעיר ועל הארנונה שהתושבים בה נאלצים לשלם. אחת הביקורות העולות מדו”ח מבקר המדינה הוא כי כל נושא הטלות מס ארנונה על התושבים בישראל, וכמובן כנטל לבעלי עסקים אשר אינה גובה בשקיפות ועל פי אמות מידה נכונות ושיש לשנות את המצב בהקדם האפשרי.

המאמר כאמור, מתייחס לדו”ח מבקר המדינה של שנת 2012 אולם עניין הפערים ממשיך ובעלי עסקים רבים משלמים באופן אחר לרשות המקומית עקב קביעה שונה של קריטריונים.