ארנונה היא מס מוניציפלי אשר מוטל על ידי רשויות המקומית על התושבים באזורן ומטרתה לממן את הפעילויות השונות של הרשויות, כמו: איסוף אשפה, אספקת חשמל ברחובות, תיקון כבישים ומדרכות, תשלום משכורות לעובדי הרשות, פעילויות חברתיות וכדומה.
תשלום הארנונה נקבע לפי שלושה קריטריונים: שטח הנכס, סוג השימוש בנכס (מגורים, עסק, מסחר וכו’) ומיקומו של הנכס (אזור מסחרי, שכונת יוקרה וכיוצא בזה).
המקור הסטטוטורי של הארנונה
הארנונה בארץ ישראל התחילה בימי המנדט הבריטי, בפקודת העיריות ופקודת המועצות המקומיות משנת 1934. בשנת 1940 נעשו מספר שינויים בחוק הנוגעים לדרך גביית הארנונה, שינויים אלה הפכו את הגבייה לקלה יותר עבור העיריות והמועצות המקומיות על ידי שאופשרו להן שתי דרכים לגבות את הארנונה מהתושבים.האחת, היא דרך גבייה מנהלית אשר נותנת לרשות את הסמכות לתפוס ולמכור חפצים של נישומים ולהטיל עיקולים מנהליים.
השנייה, היא דרך גבייה משפטית, לרשות סמכות להגיש תביעות משפטיות כנגד נישומים וכן להגיש פסק דין להוצאה לפועל.בשנת 1964 הוחלפה פקודת העיריות בפקודת העיריות [נוסח חדש], אך עד היום נעשה לעיתים שימוש בנוסח המקורי של המנדט הבריטי כאשר מתעוררת מחלוקת בנוגע לצורת פירוש החוק.
צו הארנונה
משנת 1993 יש למועצות של הרשויות המקומיות סמכות לחוקק צווי הטלת ארנונה, המועצה מתפקדת כגוף המחוקק, אשר נבחר על ידי התושבים באותה רשות, והרשות המקומית פועלת לגביית כספי הארנונה מנישומים.לפני תחילתה של כל שנת כספים קלנדרית, מתכנסים חברי המועצות של הרשויות המקומיות ברחבי הארץ כדי לחוקק את צו הטלת הארנונה. צו הארנונה הוא למעשה חקיקת משנה וחקיקתו כפופה לכללים הקבועים בחוק ההסדרים ועליו להיות מוכן עד ל- 1 לדצמבר לפני השנה לגביה מוטלת הארנונה.
הארנונה כללית מוטלת על ששה סוגי נכסים אשר אינם אדמת בניין: מבנה המשמש למגורים, מבנה המשמש לעסק, מבנים אחרים, אדמה חקלאית וקרקע תפוסה ולמועצה סמכות להטיל ארנונה כללית רק על בניין, אדמה חקלאית וקרקע תפוסה, אם המועצה תטיל צו ארנונה על אדמת בניין היא תחרוג מסמכותה ובג”צ יכול לבטל את צו הארנונה.טעויות בצו הארנונה ותיקונם
בפקודת העיריות [נוסח חדש] אין התייחסות למקרים בהם ישנה טעות סופר בצו הארנונה ואת הדרך בה יש לתקנן.
ראו גם: הפחתת ארנונה במשרדים הפחתת ארנונה בעסק מהבית