שירותים ותשתיות מוניציפאליות זקוקים למימון לאורך זמן על מנת להתקיים ולשרת את התושבים ובעלי העסקים בצורה הטובה ביותר.
מס הארנונה הוא אחד מסוגי המיסים המוכרים ביותר. בעבר סמכות העירייה או רשות המקומית להטיל מס זה הייתה מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) , פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) וצו המועצות האזוריות תשי”ח-1958.
בשנת 1993, נקבע כי סמכות זו תהיה מכוח חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ”ג-1992. לפי סעיף 8(א) לחוק חישוב הארנונה יתייחס בין השאר גם לסיווג צורכי השימוש בנכס, גודלו ומיקומו. הרשות תפרסם את גובה התעריפים לפי סוגי הנכסים מדי שנה קלנדרית בצו הטלת ארנונה.
תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ”ג-1993 מאפשרות לרשות המקומית להעניק פטורים והנחות במס הארנונה במקרים שונים.
תעריף הארנונה המוטל בדרך כלל על משרדים בבנייני משרדים מודרניים שאינם מבני תעשייה עלול להיות גבוה משמעותית.
הפחתת ארנונה למשרדים יכולה להתאפשר בדרכים שונות, על אף שהיא אינה מצוינת במפורש בתקנות וכי יש לחפש אותן בדקדוק רב.
תקנה 14 מאפשרת לרשות מקומית שאחוז האבטלה בה גבוה משמונה אחוזים לתת הנחה בארנונה לבניינים המיועדים לצורכי תעשיה חדשה.
תעשיה חדשה במשמעות החוק הנה מפעל תעשייתי שהוקם בשטח השיפוט של הרשות או שמיקומו הועתק לשטחה.
סיווג נכס לצורך הפחתת ארנונה למשרדים
במציאות קיימים מצבים בהם לצורך חיוב הארנונה מבקשת העירייה לבצע הפרדה בין חלקי המפעל המשמשים לתעשייה ובין המשרדים שלו כדי למנוע הפחתת ארנונה למשרדים שפועלים בשטחו.
פסק הדין בר”ם 8242/08 מפעלי נייר אמריקאים ישראליים בע”מ נ’ מנהלת הארנונה של עיריית חדרה עסק במבקשת שהנה חברה בתחום הייצור והעיבוד של מוצרי נייר שבבעלותה שטח של 270 דונם.
המשיבה קבעה בין השנים 2001 ל-2005 כי לצורך חישוב הארנונה יש לסווג את המפעל כחרושת ותעשייה ולא לבצע סיווג נפרד של חלקיו השונים.
בית המשפט העליון בראשות כבוד הנשיא השופט אשר גרוניס קבע כי את כל מבני הייצור של המבקשת יש לסווג תחת סיווג אחד לשימוש בנכס משום שכל אחת מהווה חוליה מתהליך הייצור ויש ביניהן זיקה. את הדיון בסיווג שטחי המשרדים הוא החזיר לוועדת הערר משום שהוא טרם הגיע לידי מיצוי ולכן לא הכריע בנושא הפחתת הארנונה למשרדים שבשטח המפעל.
בפועל, לעיתים סיווג הנכס לצרכי תעשיה זעירה, מלאכה או מסחר יכול להוביל לקבלת הפחתת ארנונה למשרדים.
פסק הדין עע”ם 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע”מ נ’ עיריית תל אביב יפו עוסק במצב בו לנכס ריק ישנם כמה שימושים המותרים לפי דין, כאשר אופן השימוש משפיע על תעריף הארנונה. המערערת היא חברה פרטית שמחזיקה במרבית השטח של בניין בשטח השיפוט של המשיבה. לטענת המערערת הסיווג המתאים לבניין לצורכי גביית הארנונה הוא של תעשיה ומלאכה ואילו לדעת המשיבה יש לסווגו כמשרד. בית המשפט העליון בראשות כבוד השופטת עדנה ארבל פסק בהחלטה זו לראשונה כי כאשר ישנם כמה שימושים אפשריים לנכס ריק, יש לסווג את הנכס לעניין החיוב בארנונה לפי הסיווג הזול ביותר.
באופן זה כאשר מדובר בנכס ריק יש לסווגו בהתאם לייעדו החוקי והתכנוני ולא בהתאם לשימוש האחרון בו.
בשנים האחרונות ישנה גם מגמה של רשויות לנסות למשוך לשטחם חברות העוסקות בתחומי הטכנולוגיה או בעלי מקצועות חופשיים אחרים באמצעות הבטחה למתן הפחתת ארנונה למשרדים שלהם.
מקרה נוסף ללמוד ממנו
בפסק הדין בג”צ 6474/10 עיריית ראשון לציון נ’ שר הפנים והאוצר דחה בית המשפט העליון עתירה של המבקשת לאישור הנחה חריגה של 50% בתעריף הארנונה למפעלי היי טק בעיר. אחד הנימוקים לדחייה היה מניעת יצירת ריכוז של אזורי תעשיית היי טק בתוך אוכלוסיות חזקות באמצעות הפחתת ארנונה למשרדים של אותן החברות.
ראו גם:
מבקר המדינה 2012: גביית ארנונה לעסקים בערים השונות בלתי שיווינית
