מימון הפעילויות השונות של הרשויות המוניציפאליות מגיע ממקורות רבים ובין היתר ממיסים עירוניים. אחד מסוגי המיסים הידועים המשמשים לצורך כך הוא מס הארנונה.
סמכות הרשויות להטיל מיסי ארנונה ניתנה להן בעבר מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש), פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) וצו המועצות האזוריות תשי”ח-1958. בשנת 1993 הוחלט לקבוע כי המקור לסמכות זו יהיה חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ”ג-1992.
סעיף 8(א) לחוק קובע שהארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם למיקום וסוג השימוש בנכס. באופן זה סיווג הנכס לצורך עסקים, מגורים או תעשייה ישפיע על חיוב הארנונה שלו.
כל רשות מקומית מחויבת להוציא מדי שנה קלנדרית צו הטלת ארנונה שבו נקבעים תעריפי הארנונה נכון לאותה שנה בהתאם לסוגי הנכסים.
מתי נותנים הפחתת ארנונה למחסנים?
תקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ”ג-1993 מאפשרות לרשויות מקומיות להעניק פטורים והנחות בתשלום לאוכלוסיות או נכסים שונים המצויים בשטחן. עסקים רבים משתמשים בשטחי אחסון לצורך קיום הפעילות המסחרית שלהם. הגדרת שטח זה חשובה גם בשביל הפחתת ארנונה למחסנים והיא מהווה חלק מהתכנון מס של העסק.
כאשר השטח שמיועד לפעילות המסחרית של העסק גדול יותר מזה של המחסן, הסיווג של המחסן כמשמש את העסק ונמצא צמוד אליו ייקבע בדרך כלל בהתאם לסיווג של העסק בין אם לצורך מלאכה, מסחר או קריטריון אחר.
בניגוד לכך, אם מדובר בעסק של אחסון או שהמחסן לא צמוד לעסק התעריף של הארנונה יהיה לפי אחסון. בדומה, אם שטח המחסן הוא עד 100 מטר התעריף יהיה תעריף למסחר.
מקרה לדוגמא
בר”ם 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ’ היפר שוק 1991 בע”מ עסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת באשר לקבלה באופן חלקי של ערעור המשיבה על החלטת ועדת הערר של המבקשת בעניין סיווג המבנה המשמש חנות סופרמרקט של המשיבה כמחסן לצורכי ארנונה.
המשיבה מנהלת חנות סופרמרקט והשטח הוגדר כמבנה בתוך החנות. בחיובי הארנונה שהוטלו על המשיבה חויב גם מבנה המחסן בתעריף הארנונה של רשתות שיווק, זאת בעוד לטענת המשיבה יש לסווגו בהתאם להגדרות צו הטלת הארנונה כמחסן לכל שימוש ובכך לאפשר לה לקבל הפחתת ארנונה למחסנים.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לסווג את השטח תחת הקטגוריה של מחסנים בצו הארנונה של העירייה וקבע שהכוונה של מנסח הצו הייתה להפריד בין שטח המחסן לשאר שטח הנכס, כל עוד המחסן משרת את הנכס העיקרי. בבקשת רשות הערעור טוענת העיריה כי בית המשפט טעה בסיווג השטח כמחסן משום שמדובר במבנה רב תכליתי שאינו אחיד.
בית המשפט העליון, בראשות כבוד הנשיאה דורית בייניש, בוחן את לשון צווי הארנונה וקובע שעל מנת שמתקן יענה להגדרת מחסן עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים. הראשון, שמדובר בחלק ממבנה שאינו משמש למכירה ואינו צמוד לעסק או חלק ממבנה שאושר בהיתר בניה כמרתף או מחסן והשני כי הוא משמש את העסק למטרות אחסנה בלבד והלקוחות אינם מבקרים בו.
בדנן המשיבה לא עומדת בנטל ההוכחה ובית המשפט קבע שסיווג המחסן כחלק מרשת שיווק ולא כמחסן עומדת גם בקנה אחד עם פסיקה קודמת של בית המשפט העליון בעניין פיצול לצורך הסיווג של נכס לעניין הארנונה.
בפסק הדין עת”מ 1472-09 קנר נ’ עיריית ירושלים העותר היה מחזיק של שני מחסנים תת קרקעיים בדמי מפתח שהיו משמשים לאחסנת הסחורות שבחנות שלו. הסחורה בהם הייתה מאוחסנת לתקופה ארוכה ולא היו מבקרים בהם לקוחות.
העיריה החליטה שהוא צריך לשלם ארנונה לפי סיווג משרדים ומסחר. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע שהעירייה לא יכולה לגבות ארנונה על המחסן משום שלא קיים סיווג מתאים בשבילו בצו ולכן גם לא ניתן לתת הפחתת ארנונה למחסנים במקרה זה.
