אחד המאפיינים של תקופת המהפכה התעשייתית היה הגדלתם של מרכזי הערים והרשויות המקומיות.
בארץ המיסוי העירוני המוכר ביותר המשמש למימון הפעילות של הרשות המקומית הוא הארנונה. מקור השם אינו ידוע וייתכן כי הוא בא מהלטינית, הארמית או היוונית.לראשונה בארץ נגבה מס הארנונה מכוח חיקוק של המנדט הבריטי ולאחר מכן מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) , פקודת המועצות המקומיות (נוסח חדש) וצו המועצות האזוריות תשי”ח—1958.
מדוע ניתנים החזרי חיובי ארנונה על שטחי חניה?
לאחר מכן בשנת 1993 הועברו הסעיפים הרלבנטיים מחקיקה זו לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ”ג-1992.סעיף 8(א) לחוק ההסדרים קובע שהארנונה תחושב לפי מיקום הנכס, הסוג והשימוש בו. צווי הארנונה של הרשויות המקומיות קובעים פעמים רבות החזרי ארנונה חיוב בגין שטחי חנייה כאשר מדובר על נכס שהנו שטח של חניון.
הרעיון העומד מאחורי מתן החזרי ארנונה חיוב בגין שטחי חנייה בנכס מסוג זה הוא מתן מענה למצוקות החנייה בשטחי הערים הצפופות בהן בדרך כלל אנשים עלולים לחנות במקומות אסורים בשל העובדה שלא קיימים מספיק מקומות מותרים.ע”א 8838/02 גולדהמר נ’ עיריית חיפה
ערעור לבית המשפט העליון על החלטות של בית המשפט בעניין החלטה של ועדת ערר ותיק מנהלי. הערעור עוסק בחיובי ארנונה שהטילה המשיבה על המערערים בגין מקומות חנייה שבחזקתם או בבעלותם וברצונם לקבל החזרי ארנונה חיוב בגין שטחי חניה .המערערים הנם הבעלים והמחזיקים של נכסים בבניין בחיפה שכוללים חניות שהושכרו או נקנו מבעלי החניון. צו העיריה של עיריית חיפה קובע ששטח החנייה יחויב לפי גודלו בפועל כולל החלק היחסי במעברים והשטחים המשותפים שבחניון כולו.
בית המשפט העליון ברשות כבוד השופטת עדנה ארבל דחה את הערעור בעניין השטחים המשותפים וסיווג החניות וקבע שסמכות המועצה המקומית להטיל חיובי ארנונה על נכס שאינו בניין מעוגנת בחוק.לדעת השופטים, החניות של המערערים אינן מהוות חניון. קנייה של מקום חניה איננה תשלום והחניות של המערערים הן שטחי לוואי לשטח והשירות העיקרי ולכן גביית הארנונה צריכה להיעשות לפי השטח העיקרי.
לעניין המיסוי של שטחי החניות המשותפים של המערערים, אלו שטחים שהזיקה שלהם לשטח העיקרי אינה במחלוקת ולא ניתן לסווגם כחלק ממנו והם הכרחיים בשביל השימוש בשטחים העיקריים. בר”ם 5299/05 עיריית רמת גן נ’ משרד עורכי דין אורי חן בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי שדחתה את הערר שהגישה המשיבה על החלטת המערערת בחיוב ארנונה על שלושה מקומות חנייה באחד מבנייני המשרדים ברמת גן שבו נמצאים משרדיה. שלושת מקומות החנייה נמצאים בקומת המרתף של החניון התת קרקעי. בהתחלה בשנת 2000 הם סווגו על ידי המערערת כחניונים ובשנת 2002 היא שינתה את הסיווג לחיוב לפי משרדים. לטענת המשיבה אין להחיל על מקומות החנייה שלה את תעריף המשרד. בית המשפט עליון בראשות כבוד השופט דוד חשין קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי קניית מקום חנייה אינה מהווה חנייה בתשלום משום שאם הבעלות נקנתה אזי השימוש השוטף של הבעלים כבר אינו בתשלום. אפילו אם אכן היה מדובר בתשלום לצורך חוק ההסדרים עדיין הדבר לא היה עונה על מטרות החוק של הסיווג המיוחד של חניונים שהנו הקלת מצוקת חנייה. לעניין הפטור ממס קובע בית המשפט כי הפטור יכול לחול גם על מגרשי החנייה של המשיבה משום שהסעיף אינו מוגבל לבניין מגורים בלבד. רע”א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע”מ נ’ עיריית הרצליה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שקיבל ערעור המשיבה בעניין סיווג שטחי החניה של המבקשים. בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי השטחים עונים על ההגדרה של חניון ולכן זכאים לקבל החזרי ארנונה חיוב בגין שטחי חנייה.