מועצת הרשות המקומית ממנה את מנהל הארנונה. המינוי מתבצע מכוח סמכות שיש למועצה, בחוק רשויות מקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל”ו – 1976. מנהל הארנונה הוא עובד שכיר של הרשות המקומית.
גם גזבר של הרשות המקומית יכול להיות בתפקיד של מנהל ארנונה, עם זאת, עליו להיות בעל יכולת להתנהל באופן מופרד בין התפקידים השונים – לטפל בנושא המימון ובתקציב הרשות המקומית, ומאידך לדון בהשגות על הארנונה ולטפל בהן.
מינוי של מנהל ארנונה מתפרסם ברשומות ורק מרגע הפרסום המינוי או ביטול המינוי נכנס לתוקף. בפסיקה נקבע כי כל עוד לא פורסמה ההחלטה על ביטול המינוי, מנהל הארנונה רשאי להמשיך לדון בהשגות שהוגשו לו בעניין חיובי ארנונה. מנהל הארנונה אינו כפוף לאף גורם מלבד לדיני הארנונה שלפיהם הוא פוסק.
מה תפקידו של מנהל הארנונה
תפקידו של מנהל הארנונה קבוע בחוק. המנהל כפוף לדיני הארנונה וקובע בנושאים הקשורים להשגות על שומות ארנונה ומחליט על פי שיקול דעתו. מועצה שלא ממנה מנהל ארנונה נוהגת באופן רשלני, שכן גורם אחר שידון בהשגה על שומת ארנונה, וההשגה עלולה להתקבל בחלוף 60 ימים אם לא תהיה תגובה/החלטה של מנהל הארנונה.
מנהל הארנונה צריך ליישם את דיני הארנונה והוא היחיד שיכול “לתקן” את שומת הארנונה אם ההשגה מתקבלת. עליו להגיע עם הנישום לשומה מוסכמת. תפקידו חשוב ומהותי מאוד לרשות המקומית.
התנגדות לשומת ארנונה
נישום שאינו מסכים עם הקבוע בשומת הארנונה שהעירייה שולחת בתחילת השנה, יכול להתנגד ולהגיש השגה. ההשגה מוגשת על השומה שנשלה בתחילת השנה. היה והשומה נשלחת לכתובת שאינה הכתובת הרשמית – אין הדבר פוטר את הנישום מתשלום.
ההשגה תוגש למנהל הארנונה בתוך 90 ימים ממועד קבלת השומה. אם מאחרים בגשת ההשגה היא עלולה להדחות. עם זאת, מנהל הארנונה מוסמך להאריך את המועד להגשת ההשגה והוא יכול לדון בה גם אם תוגש באיחור.
מנהל הארנונה צריך להשיב להשגה בתוך 60 ימים, שכן אחרת יראו כאילו קיבל את ההשגה. היה ומנהל הארנונה משיב להשגה שמוגשת באיחור, ודוחה אותה לא בשל סיבה זו – הדבר נחשב כאילו הסכים להאריך את מועד הגשת ההשגה.
ניתן לדחות את ההשגה או לקבל גם חלק ממנה או את כולה. במסגרת ההשגה צריך הנישום לפרט את סעיפי השומה שלגביהם אינו מסכים.
באילו טענות ניתן להתנגד לשומת ארנונה ?
לרשות עומדת החזקה כי היא פועלת כדין, ולכן נטל הראיה בתקיפת השומה של הארנונה מוטלת על העורר. לא תתקבלנה טענות סתמיות להשגה. הטענות צריכות להיות טענות מהותיות. במסגרת ההתנגדות לשומת ארנונה, ניתן לטעון את הטענות המהותיות הבאות :
- טעות שנפלה בקשר לאזור בו נמצא הנכס – יש רשויות שבהן מספר אזורים, שכל אחד מהם הוא בעל תעריף אחר לארנונה. אם בארנונה רשום שהנכס נמצא באזור מסוים, בעוד שבפועל הנכס נמצא באזור אחר – זוהי טענה שניתן להעלות במסגרת ההשגה.
- טענה כי הנישום אינו המחזיק בנכס – ארנונה חלה על המחזיק הנכס. ולכן מחזיק ובעלים צריכים להודיע לגבי שינוי בשם המחזיק בנכס. אם לא שלחו לרשות המקומית הודעה אודות שינוי המחזיק בנכס, המחזיק הרשום ימשיך להיות מחויב בתשלום הארנונה.
- טעות לגבי סוג או גודל הנכס – אם סוג הנכס, או גודלו, או השימוש בו אינם מתאימים לשומת הארנונה ניתן לטעון לטעות. יש אבחנה בין הנכסים בעניין הטלת הארנונה בין נכסים שמשמשים לתעשייה למשרדים למסחר למגורים וכולי.
- טענה שהנכס הוא עסק שהנישום אינו בעל שליטה או שהחוב נפרע כבר על ידי מחזיק הנכס.
מנהל הארנונה או ועדת הערר אינם מוסמכים על פי החוק לדון בטענות שנוגעות לאי חוקיות לגבי הטלת הארנונה.
האם ניתן לערער על החלטת מנהל הארנונה ?
ועדת ערר לקביעת ארנונה כללית זו ועדה שהנישום יכול לערר אליה במקרה שמנהל הארנונה דוחה את ההשגה בעניין תיקון גובה תשלומי הארנונה. את הערר צריך להגיש בתוך 30 ימים ממועד קבלת התשובה בהשגה. על החלטת ועדת הערר יכולים גם העורר וגם מנהל הארנונה לערור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים.
עוד בנושא:
