ועדת ערר לענייני ארנונה – במה עוסקת ועדה זו?

השגה למנהל הארנונה

תושב הרשות המקומית, שמעונין לתקוף את חיוב הארנונה שהטילה עליו הרשות, יכול להגיש השגה למנהל הארנונה ברשות המקומית שבה נמצא הנכס.

ניתן להגיש את ההשגה במכתב מפורט ומנומק תוך 90 יום מיום שקיבל הנישום את השומה לתשלום. החוק מפרט את הנושאים בהם תוגש ההשגה, ובין היתר, נושאים עובדתיים פשוטים כמו סיווג לא נכון של הנכס שמחויב בתשלום, שטח הנכס ומדידה לא נכונה, טעות במיקום הנכס, שאלות הנוגעות להחזקת הנכס וכו’.

החוק קובע כי מנהל הארנונה צריך לתת את החלטתו להשגה תוך 60 יום ממועד שהתקבלה, ואם לא החליט או פנה חזרה מנהל הארנונה להשגה תוך זמן קצוב זה – יראו את ההשגה כמתקבלת. לחילופין, אם לא מוגש ערר על החלטת מנהל הארנונה- החלטתו הופכת לסופית.

חשוב לציין, כי הגשת השגה למנהל הארנונה אינה מעכבת את חובתו של הנישום לשלם את חשבון הארנונה במועד.

הגשת ערר לועדת ערר על החלטת מנהל הארנונה

במקרה שההשגה שהוגשה למנהל הארנונה נדחית, רשאי הנישום להגיש ערר, בפני ועדת הערר לענייני ארנונה, תוך 30 יום מהמועד בו קיבל את ההחלטה. ראוי שהערר יהיה מבואר ומנומק משפטית ועובדתית והגשתו תעמוד בלוח הזמנים.

ועדת הערר הינה גוף עצמאי, מעין שיפוטי, ערכאה ראשונה, המכריעה בין הנישום לבין מנהל הארנונה שהוא נציג הרשות.

הועדה מקיימת בדרך כלל את ישיבותיה במשרדי הרשות המקומית. סמכויות ועדת הערר לענייני ארנונה נקבעו בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל”ו 1976 שנקרא כאמור גם “חוק הערר”.

הועדה לענייני ארנונה, דנה בעיקר בפרטים היבשים – נושאים טכניים ועובדתיים. נושאים של פרשנות החוק, מדיניות חישוב, סבירות גובה הארנונה, חלוקת נטל תשלומים בצורה הוגנת, אי חוקיות, אפליה, השבת כספים לאחר ששולמו בעודף, והבטחה שלטונית – אינם בסמכות ועדת הערר אלו ידונו בבית המשפט לעניינים מנהליים.

עם זאת, היו מקרים בהם בית המשפט הרחיב את סמכויות ועדת הערר לענייני ארנונה, בעוד שבמקרים אחרים צמצם את סמכויותיה כאמור לנושאים טכניים בלבד.

צמצום סמכות הועדה

דוגמא לצמצום סמכויות ועדת הערר לענייני ארנונה אפשר למצוא בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים שקבע כי הועדה אינה מוסמכת לדון בטענת חיוב של שטח כאשר מדובר בשינוי שיטת החישוב, וכי בסוגיה כזו צריך לדון בית המשפט לעניינים מנהליים במסגרת עתירה מינהלית.

במקרה נוסף אחר, הדגיש בית המשפט העליון, את הגבלתו של חוק הערר בענין סמכות הועדה לדון בעניינים עובדתיים וטכניים ולא בשאלות משפטיות כגון קריטריונים או סבירותם של סכומי הארנונה.

החוק קובע גם כי המועצה המקומית תמנה את חברי ועדת הערר, ואת העומד בראשה. וכי חברי הועדה צריכים להיות חברי המועצה המקומית. חבר מועצה מקומית חייב להיות תושב הרשות, ואסור בין היתר שיהיה שוטר, עובד הרשות המקומית, פושט רגל, פסול דין, ועוד.

הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים

על החלטת ועדת הערר ניתן לערור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. את העתירה יכולים להגיש גם הנישום וגם מנהל הארנונה. בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך על פי החוק בין היתר, לשפוט בענייני ארנונה.

העתירה המינהלית היא הליך משפטי שדורש התמצאות בדין. מי שמגיש את העתירה מכונה עותר. העותר מבקש מבית המשפט לדון בחוקיותה של ההחלטה השלטונית שניתנה על ידי הרשות המקומית בעניין זה, לתקוף אותה ולהעמידה לביקורת.

לעתירה יש לצרף תצהיר ומסמכים, ועל העותר לעמוד בעילות סף שנקבעו בדין בטרם יפנה לבית המשפט.

הפסיקה בתחום מפרטת את עילות ההתערבות בהחלטה השלטונית ובהן בין היתר: חוסר סמכות של הרשות, חוסר תום לב מצד הרשות, העדר מידתיות שבה לוקה ההחלטה, שיקולים זרים שעמדו בפני הרשות שנתנה את ההחלטה, הפליה וכו’.